Dmaye
Daf 5a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעָה שֶׁגָּֽזְרוּ עַל הַדְּמַאי לֹא גָֽזְרוּ עַל הַדְּבָרִים הַלָלּוּ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא אֵימַת קֳדָשִׁים עָלָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן לַכֹּהֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן. וְחַלַּת עַם הָאָרֶץ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּחַלַּת עַם הָאָרֶץ הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל חָבֵר שֶׁלָּקַח עִיסָּה מֵעַם הָאָרֶץ וְהִפְרִישׁ חַלָּתָהּ לֹא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הִיא הָדָא הִיא הָדָא. וְהַמְדוּמָע עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּפֵירוֹת עַם הָאָרֶץ הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל חָבֵר שֶׁלָּקַח פֵּירוֹת מֵעַם הָאָרֶץ וְנִדְמְעוּ לֹא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מַאן נְפַק 5a מִבֵּינֵיהוֹן סְאָה עוֹלָה מִתּוֹךְ מֵאָה עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן חַייֶבֶת עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא פְטוּרָה.
Traduction
R. Yohanan dit: lorsqu’on a établi la défense restrictive pour les produits douteux, on n’a pas appliqué la défense imposée aux dits objets. R. Oshia dit: comme il s’agit d’objets sacrés, l’homme vulgaire lui-même éprouve des scrupules, et il ne se permettrait pas de remettre au sacerdote ce qui n’est pas régulièrement rédimé. Pourquoi s’agit-il de la parcelle de pâte de l’homme ignorant? Il n’est question dans la Mishna, selon R. Oshia, que de celle qui est relevée et remise comme telle par cet homme (en ce cas seul de sainteté survenue chez lui, il y a dispense); mais, si un compagnon instruit a acheté de la pâte chez un ignorant et qu’il avait prélevé la parcelle légale, la dispense s’annule. Au contraire, selon l’avis de R. Yohanan, on n’établit pas de distinction entre les 2 cas; et, selon chacun, on est dispensé de tous droits. Pour le mélange d’oblation avec les objets profanes, il n’est question dans la Mishna, selon l’avis de R. Oshia, que des fruits de l’homme ignorant; mais, si un savant instruit a acheté de ces fruits et qu’après cela le mélange a eu lieu, la dispense est annulée. Selon R. Yohanan, on n’établit pas de distinction, et la dispense a lieu en tous cas. En somme, que résulte-t-il de la divergence de leurs opinions au point de vue pratique? La divergence importe pour le cas où un saa d’oblation serait tombé au milieu de cent mesures de la même sorte (49)En ce cas, est-il dit en (Terumot 5,1), on cède tout au sacerdote, lequel déduit, de la somme à payer, le montant du saa d'oblation qui lui appartient., appartenant à un ignorant: or, en ce cas, selon R. Yohanan, il n’y a pas eu de mélange, mais absorption de ladite mesure consacrée, et l’obligation de la dîme subsiste: au contraire, selon R. Oshia, comme il y a le respect de la sainteté, on n’admet pas de doute pour ce saa mêlé, et la dispense subsiste.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן. לפרושי להא דקחשיב בסיפא דמתני' קאי חלת עם הארץ וכו' דר' יוחנן קאמר טעמא דכולהו משום שבשעה שגזרו חכמים על הדמאי לא גזרו על דברים הללו:
ר' הושעיא. קאמר דטעמא הויא משום שאימת קדשים על ע''ה ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן ומפרש ואזיל לכל חד וחד לטעמיה דקאמר. וחלת עם הארץ. כלו' והשתא חלת ע''ה דקתני על דעתיה דר' השעיא מפרשינן דבחלת ע''ה ממש היא מתניתא שהפריש הוא החלה מעיסתו ונתנה לכהן אין הכהן חושש משום דמאי שמא החלה זו מעיסת תבואה שאינה מתוקנת לפי שאימת קדשים עליו ולא היה נותן לו דבר שאינו מתוקן ובודאי תיקן הכל בתחילה מחיוב המעשרות של תבואתו:
אבל חבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה לא. בזה לא הקילו לדברי ר' הושעיא שכשלקח החבר ממנו העיסה עדיין לא היה אימת קדשים על ע''ה וצריך החבר לתקן דמאי מן העיסה ואח''כ להפריש חלה:
על דעתיה דר' יוחנן היא הדא היא הדא. אבל לדעתיה דר' יוחנן דקאמר דבדברים הללו לא גזרו דמאי א''כ הכל דין אחד להם ואף בחלת חבר שהפריש מהעיסה שלקח מעם הארץ פטור לתקן שיעור חלתו מדמאי דלא גזרו כלל בדברים הללו:
והמדומע. וכן בהמדומע דקתני דלדברי ר' הושעיא בפירות ע''ה מיירי שלאחר שהפריש תרומה גדולה שעליה אינם חשודין הם נפלה סאה של תרומה לפחות ממאה חולין ונדמע הכל ותורת תרומה עליו וצריך למוכרו לכהן חוץ מדמי אותה סאה ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן מפני אימת קדשים שבאותו מדומע עליו ופטור החבר שלקחה מדמאי אבל בחבר שלקח פירותו מע''ה ונדמעו אצלו וכגון שכבר הפריש תרומת מעשר משום דמאי ולא הפריש עדיין מע''ש ונפלה סאה של תרומת מעשר לפחות ממאה ונדמעו בזה לא פטרו להחבר מדמאי במדומע הזה וצריך להפריש עוד מע''ש כדין שאר פירות הלקוחין מע''ה ולדברי ר''י הכל דין אחד להם דלא גזרו בדברים הללו דמאי:
מאן נפק מביניהון. כלומר ומאי איכא עוד נ''מ מבינייהו והיכא מצינו איפכא דלפעמים לדברי ר' יוחנן חייב בדמאי ולדברי ר' הושעיא פטור:
סאה עולה מתוך מאה. נמי איכא בינייהו ואיפכא הואי וכגון שזה ע''ה הפריש תרומה גדולה בביתו וכדאמרינן דבתרומה גדולה נזהרין הן ונפלה סאה של תרומה לתוך מאה חולין שלו שהדין בזה שהסאה תעלה ותנתן לכהן. והשאר חולין הן כמו שהיו ומפני שאימת קדשים על ע''ה לדברי ר' הושעיא אינו נותן הסאה תרומה שעלתה לכהן עד שיתקן כל אותן המאה סאה שהרי אינו ידוע לו אם אותה הסאה שנפלה היא שעלתה ומחמת שאימת קדשי' עליו מתקן הוא את כל המאה ממעשרות כדי שיתן לכהן הסאה של תרומה ויהיה דבר מתוקן וא''כ אם לקח החבר לאלו מאה סאה ממנו פטור הוא מדמאי לר' הושעיא אבל לדברי ר' יוחנן דלא ס''ל האי טעמא שאימת קדשים עליו אלא דלא גזרו בהני דמאי כלל וזהו במדומע דוקא ואם החבר לוקח המדומע מעם הארץ בהא הוא דל''ג אבל הכא מכיון שהסאה של תרומה עולה בא' ומאה ולאחר שעלתה הוו אלו מאה כחולין ממש ואין כאן מדומע והוי כשאר פירות הלקוחין מע''ה לאחר שהפריש תרומה גדולה שחייבין בדמאי:
וְתַנִּי וְכוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא מְתוּקָּנִין וְאַתְּ אֲמַר הָכֵן. מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן שֶׁאֵין אֵימַת קֳדָשִׁים עָלָיו. תַּנִּי וְכוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.
Traduction
On a enseigné que, dans tous les cas énumérés par la Mishna et où la dispense a lieu, si l’on a désigné l’obligation par voie nominale pour l’oblation de la dîme (50)La grande oblation et la dîme aux Lévites ne sont pas mises en doute, en raison de leur gravité. et la seconde dîme (consommée à Jérusalem), la désignation est valable (l’on est tenu de prélever l’oblation et d’aller manger à Jérusalem la seconde dîme, en raison de la crainte que l’on pourrait éprouver, ne fût-elle applicable qu’à une seule personne ignorante, que les prélèvements légaux n’aient pas été faits). Or, cette restriction se comprend d’après l’avis de R. Yohanan (selon lui, les exceptions énoncées dans la Mishna se justifient en ce qu’elles ne sont pas comprises dans la règle sur les fruits douteux); mais, d’après R. Oshia (selon lequel on suppose que même les ignorants, par respect des saintetés, ne donneront rien au sacerdote qui ne soit parfaitement rédimé), comment se fait-il que les obligations soient maintenues? C’est que, fut-il répondu, il y a lieu de soupçonner qu’un ignorant, fut-il seul, pourrait n’avoir pas rédimé les dits objets (pour cette raison, l’obligation est maintenue). En effet, selon R. Oshia, il est expressément dit dans la barayeta (51)Comp. même série, (Qidushin 2,8) (63a). que, par crainte qu’une seule personne du vulgaire ne tienne pas compte des obligations légales, elles sont dues en cas de désignation nominale.
Pnei Moshe non traduit
ותני. כלומר והא דתני בתוספתא שם וכולן שאמרו במתני' שפטורין מדמאי אם קרא שם לתרומת מעשר ולמ''ש שלהן מה שעשה עשוי ודין תרומת מעשר ומ''ש של דמאי עליהן ובשלמא על דעתי' דר' יוחנן דאמר לא גזרו עליהן דמאי ניחא דלא גזרו לחייבו לתקן ואם הפריש מה שעשה עשוי אלא על דעתי' דר' הושעיא קשיא שהרי מתוקנין הן לדבריו דקאמר אימת קדשים עליו ומתקן אותן קודם שיתן לכהן ואת אמר הכן שאם קרא שם להן מה שעשה עשוי בתמיה וכי יש תרומת מעשר ומ''ש אחר שכבר נתקן הכל:
מפני אחד. ומשני אין דאפ''ה אמרו מה שעשה עשוי שמפני שלפעמים נמצא ע''ה אחד שאינו מתקן שאין אימת קדשים עליו לפיכך אמרו חכמים שאם הפריש וקרא שם מה שעשה עשוי ואע''פ שלכתחילה לא חששו בשביל אחד מיהו אם קרא שם דבריו קיימין משום דשמא יש אחד שאין אימת קדשים עליו:
תני וכולן וכו' מפני אחד וכו'. כלומר דדחי לה הש''ס להאי שינויא אליבא דר' הושעיא ומתמה עלה דהא תנא תני וכולן א''כ על כל מה שנשנה במתניתין שפטורין מדמאי קאי ואת אמרת דטעמא מפני דגזרינן אטו אחד שאינו מתקן וכי האי טעמא שייכא לכולן דקחשיב הלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות דלא מיירי שזה הע''ה בדוקא הוא המביא או שהוא יודע שזה החבר הלוקח ממנו לקח בכסף מעשר או שלוקח זה לצורך מנחות לשתאמר בהן הטעם מפני שאימת קדשים עליו ובדיעבד אם קרא שם למעשרות מה שעשה עשוי דחששו מפני אחד שאינו מתקן בתמיה דהא סתמא קתני הלוקח וכו' ואי אמרת דכל אלו על של ע''ה בעצמו הוא א''כ הכי הוה מיבעי ליה למיתני החלה והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות מע''ה פטורין מדמאי ומדלא תני הכי ש''מ דמיהת הני תרתי בתרייתא לאו בע''ה עצמו דוקא הוא דאמרו אלא אף בחבר שלקח מע''ה התבואה בכסף מעשר וכן אם הביא מנחה ממה שלקח מע''ה פטורין הלקוח וכו' ושירי המנחה מדמאי והרי לא שייך כאן אימת קדשים עליו אלא דטעמא כר' יוחנן שלא גזרו כלל לדמאי בדברים הללו:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא עַד כְדוֹן בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי אֲפִילוּ בְּוַדַּאי.
Traduction
R. Aboun bar R. Hiya observa à R. Zeira: la dispense accordée, selon les termes de la Mishna, sur ce qui a été acheté avec l’argent de rachat de la seconde dîme, s’applique-t-elle non seulement au rachat des fruits sur lesquels il y a doute, mais encore à ceux pour lesquels il y a certitude d’obligation?
Pnei Moshe non traduit
ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא הא דתנינן הלקוח בכסף מעשר פטור מדמאי אם עד כאן לא אמרו אלא בלקוח מכסף מעשר של דמאי דהואיל והכסף הוא של דמאי שוב לא גזרו על הלקוח ממנו משום דמאי:
אפי' בודאי. כלומר דר' זעירא השיב לו כן דסתם אמרו הלקוח בכסף מעשר ואפי' הכסף הוא של ודאי:
תַּנִּי כּוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר חוּץ מִשְּׁיָרֵי מְנָחוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר הַשְּׁאָר בְּמַחְלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הַיידָא מַחְלוֹקֶת. מַה נָן קַייָמִין אִין כְּרִבִּי מֵאִיר הִיא מַעֲשֵׂר הִיא שְׁיָרֵי מְנָחוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יְהוּדָה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי חִזְקִיָּה יָתִיב וּמַתְנֵי הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ בְּקָדְשֵּׁי קֳדָשִׁים אוֹ בָקֳדָשִׁים קַלִּים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמַחְלוֹקֶת. וְאָֽמְרִית לֵיהּ מֲנָן שָׁמַע רִבִּי הָדָא מִילְתָא וְאָמַר לִי מִן רִבִּי יִרְמְיָה. וְאָֽמְרִית יְאוּת רִבִּי יִרְמְיָה דְּהוּא שְׁמִיעַ הָדָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא דְּאָמַר בְּמַחְלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ צְרִיכָא לֵיהּ דּוּ אָמַר הַיידָא מַחְלוֹקֶת. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר הִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הִיא שְׁיָרֵי מְנָחוֹת הִיא לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יְהוּדָה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Traduction
On vient de dire qu’à l’égard des divers cas énoncés par la Mishna, s’il y a eu désignation nominale pour l’oblation de la dîme ou la seconde, l’obligation de les prélever subsiste. Selon R. Eliezer ben Pedath, cela ne s’applique pas à ce qui reste des offrandes faites au Temple (comme il s’agit de saintetés de premier ordre, aucune désignation étrangère ne leur est applicable); selon R. Jérémie, les cas énumérés avant l’exemple des reliquats d’offrande forment l’objet d’une discussion (entre R. Meïr et R. Juda, au traité Kidushin). Dans quelle hypothèse, demanda R. Yossé, y a-t-il divergence pour les divers cas, et unanimité pour les reliquats d’offrande? Or, d’après R. Meir, qu’il s’agisse de dîme, ou de reliquats d’offrande, cette sanctification est nulle; d’après R. Juda, au contraire, l’obligation a lieu en tous cas. Comment donc la distinction est-elle possible? —Je suis allé, dit Mena, à Césarée, et j’y ai entendu R. Hiskia enseigner ce qui suit: ''Si l’on déclare sacrée la part de ce qui vous revient sur des saintetés de premier ordre ou de second ordre, cette déclaration est nulle; selon R. Eliézer, c’est admis à l’unanimité par R. Meir et R. Juda. Ce dernier admet la possibilité de consacrer la 2ème dîme, qui est un bien (non sacré). Selon R. Yohanan, ils diffèrent d’avis à ce sujet.'' De qui, lui demandai-je, Rabbi a-t-il appris cela? —De R. Jérémie, me répondit-il. —En effet, répliquais-je, c’est bien R. Jérémie qui a fait entendre cet avis qu'il y a discussion sur la remarque faite par R. Eliézer, qu'il y a exception pour les reliquats d’offrande, il ajoute que ceci est admis unanimement, mais que pour les autres cas il y a divergence; R. Yossé, au contraire, qui n’a pas entendu cette observation, demande à juste titre comment il se fait qu’il n’y ait pas égale divergence pour tous les cas supposés, et, d’après R. Meir, qu’il s’agisse de dîme, ou de reliquats d’offrande, la sanctification est nulle; d’après R. Juda, l’obligation a lei en tous cas. *
Pnei Moshe non traduit
תני כולן וכו' כמו אמר מר הוא וגרסי' להא בפ''ב דקידושין בהלכה ז' ואיידי דמייתי התם הברייתא דפליגי בה אמוראי בפירושה מייתי הכא נמי כן:
חוץ משירי מנחות. שאם קרא שם עליהן לא עשה כלום דהואיל וקדשים הן לא חל עליהם תרומת מעשר ומעשר שני דהא מדינא פטור הוא מדמאי:
השאר במחלוקת. השאר דקחשיב להו במתני' חלה והמדומע והלקוח בכסף מעשר במחלוקת דר''מ ור''י דלקמן הן:
היידא. איזו היא מחלוקת שאתה אומר דבשאר פליגי בה ובשירי מנחות הכל מודים בה דבמה אנן קיימין:
אין כר''מ. אי כר''מ דמתני' דהתם דקסבר המקדש במע''ש בין בשוגג בין במזיד לא קידש דמעשר שני ממון גבוה הוא א''כ היא מעשר היא שירי מנחות דבשניהן לא עשה כלום לר''מ דדין מעשר שוה לדין שירי מנחות לדידיה ולא חל עליו הקדש אחר כמו בשירי מנחות:
אין כר' יהודה. ואי כר' יהודה דאמרינן התם דפליג נמי ארישא דקתני המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת וקאמר ר' יוחנן דר' יהודה פליג כדמייתי לה נמי לקמן וס''ל לר' יודה המקדש בחלקו מקודשת דממונו של כהן הוא וא''כ לדידיה מה שעשה עשוי אף בשירי מנחות דהא שלו הן וחל עליהן שם תרומת מעשר ומע''ש דמה שירצה לעשות בהן עושה:
אזלית לקיסרין. ושמעתי שם שהיה ר' חזקיה יושב ושונה המתני' דקידושין המקדש בחלקו וכו' אינה מקודשת וקאמר עלה דפליגי בה דר''א קאמר דד''ה היא האי רישא דמתני' ור' יוחנן קאמר דבמחלוקת היא ור' יהודה דפליג התם בסיפא פליג נמי ארישא וס''ל דהמקדש בחלקו מקודשת:
ואמרית ליה. מנין שמע רבי הדא מילתא דר''א דאמר ד''ה היא רישא דההיא מתני' ואמר לי מן ר' ירמי' שמע כן:
ואמרית יאות השתא ניחא לי שפיר הא דר' ירמיה דאמר לעיל השאר במחלוקת וחוץ משירי מנחות ומשום דר' ירמי' דהוא שמע הדא דר' אלעזר דקאמר ד''ה היא ור' יהודה מודה ברישא דהתם דאין מקדשין בחלקו דמשלחן גבוה קא זכו:
הוא דאמר במחלוקת. לפיכך קאמר רבי ירמיה דהשאר במחלוקת והיינו הלקוח בכסף מעשר דלר''מ דסבר ממון גבוה הוא ואינו חל עליו שם תרומת מעשר ומעשר שני ולר' יודה דקסבר התם ממון הדיוט הוא והלכך חל עליו אבל בשירי מנחות אפילו ר' יהודה מודה דלא חל עליהם דקדשים הן:
ר' יוסי דלא שמיע ליה. הדא דר''א דאמר רישא דהת' ד''ה לפיכך צריכא ומיבעיא ליה דהוא אמר היידא מחלוקת וכו' כדבעי לעיל:
תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה לֹא פָֽטְרוּ בֵית הִלֵּל אֶלָּא שֶׁמֶן שֶׁל פִילְייָטוֹן בִּלְבַד. אֲחֵרִים אוֹמְרִים בְּשֵׁם רִבִּי נָתָן מְחַייְבִין הָיוּ בֵית הִלֵּל בְּשֶׁמֶן ווֶרֶד וְיִירִינוֹן.
Traduction
Quant à l’huile épicée, Hillel dispense d’en prélever les parts dues'', est-il dit,. Selon l’enseignement de R. Juda, Hillel n’en dispense que l’huile parfumée (52)Le mot PLITON, que nous n'avons pas trouvé dans les lexiques, a été traduit: baume parfumé (balsame), par Rashi, sur la Mishna, (Shabat 7,3). dont on enduit le corps. D’autres disent au nom de R. Nathan que Hillel soumet à l’obligation l’huile de rose (53)On retrouve cette expression, avec la même orthographe assez rare, dans le sens de rose, auBaba Qama80a., ou de lys: irinon.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם:
לא פטרו ב''ה. שמן ערב אלא לשמן של פלייטון בלבד והוא שמן אפרסמון דלריחא היא דעבידא:
מחייבין היו ב''ה בשמי ורד ורדינון. ורדינון ג''כ מיני ורדי קטנים וטעמא דהני לסיכה עבידי כדתנן בסוף פרק י''ד דשבת דקיי''ל סיכה כשתיה. וכדתנן לקמן בסוף פרקין שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי:
Dmaye
Daf 5b
משנה: 5b הַדְּמַאי מְעָֽרְבִין בּוֹ וּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ מְבָֽרְכִין עָלָיו וּמְזַמְּנִין עָלָיו וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרוּם וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְאִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. שֶׁמֶן שֶהַגִּירְדִּי סָךְ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו חַייָב בִּדְמַאי. וְשֶׁהַסּוֹרֵק נוֹתֵן בַּצֶּמֶר פָּטוּר מִן הַדְּמַאי.
Traduction
On peut, avec ces fruits douteux (54)(Shabat 25a) accomplir la cérémonie de l’eruv (mélange des distances), l’association symbolique des rues (pour pouvoir y transporter à son gré au jour du Shabat); l’on dit en les mangeant la bénédiction antérieure ou postérieure (55)Mishna, (Berakhot 7,1). Cependant, en principe, c'est une prévarication de consommer ces fruits douteux.; on peut, même en étant nu, en prélever les parts obligatoire (n’ayant pas de bénédictions à réciter); et ce, la veille du Shabat au crépuscule (ce qui est interdit d’ordinaire). Aussi, si l’on a prélevé la 2ème dîme avant la première, cela ne fait rien (en ce cas). L’huile dont le tisserand enduit ses doigts est passible de la dîme du Demai (à cause de son utilité); mais celle que le cardeur met dans la laine en est affranchie (parce qu’alors elle devient un instrument servant à faciliter le travail de cardage).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הדמאי מערבין בו. עירובי תחומין וחצירו':
ומשתתפין בו. שיתופי מבואות ואע''ג דלא חזי ליה מגו דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני וחזי לי' כדתנן מאכילין את העניים דמאי השתא נמי חזי ליה:
מברכין עליו. ברכת המוציא ומזמנין עליו ואין כאן מצוה הבאה בעבירה משום דרוב ע''ה מעשרין הן:
ומפרישין אותו ערום. כשבא להפריש ממנו תרומת מעשר ומעשר שני יכול להפריש כשהוא ערום וטעמא כדאמר בגמ' משום שאינו טעון ברכה דאילו בעי ברכה לא היה יכול להפריש ערום דבעינן והיה מחנך קדוש וליכא וטעמא דלא טעון ברכה משום שרוב ע''ה מעשרין הן:
בין השמשות. של ערב שבת כדתנן ספק חשיכה מעשרין את הדמאי ואין מעשרין את הודאי:
ואם הקדים מעשר שני לראשין. שהפריש מעשר שני של דמאי קודם שהפריש מעשר ראשון כדי ליטול ממנו תרומת מעשר אין בכך כלום. משא''כ בודאי כדתנן (בפ''ה דמעשר שני) ככל מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתוודות:
שמן שהגרדי. האורג סך באצבעותיו חייב בדמאי מפני שנבלע בגופו הוא וסיכה כשתיה:
ושהסורק. הצמר במסרק נותן על הצמר הוי כשמן לסוך בו את הכלים ופטור מן הדמאי:
הלכה: מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרוּם שֶׁאֵין טָעוּן בְּרָכָה.
Traduction
Comme on ne prononce pas de bénédiction en faisant les prélèvements légaux sur ces fruits douteux (56)On dit une formule de bénédiction (énoncée ci-après), en prélevant les parts dues avec certitude., on peut prélever lesdites parts même en étant nu;
Pnei Moshe non traduit
גמ' שאינו טעון ברכה. כדפרישית במתני':
מִבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הָדָא דְתַנֵּינָן סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁיכָה.
Traduction
et ce, la veille du Shabat au crépuscule, comme il a été enseigné ailleurs (57)Mishna, Shabat 2, dernier.: ''en cas de doute s’il fait déjà nuit ou non (le vendredi soir), on peut encore prélever la dîme sur les fruits soumis au doute''.
Pnei Moshe non traduit
מבין השמשות כהדא דתנינן וכו'. כדפרישית:
תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל מְחַלְלִין דְּמַאי בְּמֶרְחַץ שֶׁאֵינוֹ טָעוּן בְּרָכָה. הָא וַדַּאי טָעוּן בְּרָכָה. רִבִּי מָנָא בְּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן כֵּיצַד הוּא מְבָרֵךְ אִם הָיוּ פֵירוֹת עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אִם הָיוּ מָעוֹת עַל חִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
Traduction
R. Halafta ben Shaoul a enseigné de même que l’on peut, au bain, racheter des fruits soumis au doute, parce qu’en ce cas l’on n’est pas tenu de réciter une bénédiction, cela prouve qu’en cas de certitude d’obligation, il y a lieu de réciter la bénédiction au moment de cette opération. Quelle bénédiction, demanda R. Mena en présence de R. Juda, faut-il réciter? Si ce sont des produits naturels, on dira la formule: ''Béni soit Dieu pour le précepte du rachat de la seconde dîme''; s’il s’agit d’argent, la formule sera: ''pour l’échange de la seconde dîme.''
Pnei Moshe non traduit
במרחץ. והוא ערום ולפי שאין טעון ברכה בחילול כמו שאין טעון בהפרשה:
כיצד הוא מברך. כשמחלל את הודאי וא''ל אם היו פירות ומחללן על הכסף מברך על פדיון מע''ש דגאולה כתיב ביה:
אם היו מעות וכגון שצריך הוא למעות מע''ש שלוו ובשעת הדחק מות' לחלל מעות כסף על נחושת ובלבד שיחזור ויחללן על הכסף להעלותו לירושלם וכשהוא מחלל נחשת על הכסף מברך על חילול מע''ש שהוא דרך חילול:
אִם הִקְדִּים מִשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן אֵין בְּכָךְ כְּלוּם הָא בַּתְּחִילָּה לֹא. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר ווָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוּתָּר לְהַקְדִּים שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן בִּדְמַאי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Traduction
Si l’on a prélevé la seconde dîme avant la première, cela ne fait rien en cas de fait accompli; mais en principe, on ne doit pas le faire (58)Il va sans dire que la différence est sensible pour le lévite, puisqu'après avoir prélevé une dîme, il ne reste que 90 %, qu'il faut rédimer une seconde fois.. R Aba fils de R. Hiya bar Wawa ou R. Wawa au nom de R. Yohanan disent: il est permis, même en principe, de prélever la seconde dîme avant la première (ou celle du lévite) s’il s’agit de produits pour lesquels il y a doute; au contraire, selon R. Jacob bar Aha bar Idi, au nom de R. Josué bar Levi, on ne doit pas le faire; et ce n’est admissible qu’en cas de fait accompli.
Pnei Moshe non traduit
אם הקדים וכו' בשעבר. דוקא הא בתחלה לא יקדים אף בשל דמאי. ר' בא וכו'. דפליגי בה אם לכתחילה מותר להקדים שני לראשון בדמאי:
מַהוּ לִיקְבֹעַ שֵׁנִי בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אַייְתֵי לֵיהּ אָרִיסֵיהּ פֵּירֵי. אָמַר לֵיהּ צֵא וּקְבַע שֵׁנִי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ צֵא וּקְבַע רִאשׁוֹן וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא קָבַע שֵׁנִי בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמּוּתָּר לִיקְבֹעַ שֵׁנִי בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן.
Traduction
Est-il permis de fixer un emplacement pour la 2ème dîme avant la première? On répond par l’exemple suivant: lorsque R. Yossé ben Shaoul eût apporté un panier de fruits, il dit d’aller fixer une place pour la seconde dîme; puis, se reprenant, il dit: fixez d’abord l’emplacement de la première dîme (cela prouverait qu’il n’est pas permis d’intervertir l’ordre des places). Mais n’y a-t-il pas à craindre, qu’à la suite du premier ordre donné, l’on ait choisi l’emplacement de la seconde dîme avant celui de la première? C’est qu’en cas de fait accompli cette interversion de places est permise (mais non en principe).
Pnei Moshe non traduit
מהו לקבוע שני במקום ראשון. לפי' שלהפריש השני קודם לראשון אסרו ומיבעיא ליה אם אינו מפרישו אלא שקובעו ואומר מע''ש של זה יהיה בצפונו של הכרי או בדרומו אם מותר הוא לקובעו מקודם או דילמא חיישינן שמא יקבענו במקום ראשון והיינו שיקבע גם להראשון שם שהרי הראשון הוא עישורו של הכרי והשני הוא חלק התשיעי ממנו ואם יקבע השני בתחלה אפשר שיקבע אח''כ הראשון ג''כ באותו הצד והמקום שקבעו להשני ונמצא כשמפריש העשרה להראשון יש בהן תשעה של השני שקבעו מקודם וזהו דמיבעיא ליה אם יכול לשנות ולעשות מעשר ראשון מאותו שקבעו בתחלה להשני ופשיט לי' מהאי עובדא דלקמיה:
אייתי לי' אריסי' פירי. משדהו וא''ל בתחילה צא וקבע מע''ש בכרי שיתוקן ג''כ זה שהביא לו ואח''כ אמרו לו צא וקבע ראשון והא יש חשש לומר שמא קבע לו השני במקום הראשון שיקבע עכשיו שהרי סתם א''ל צא וקבע ראשון ולא הזהירו שיקבע להראשון בצד אחר אלא הדא אמרה שמותר לקבוע שני במקום הראשון שאף שיקבע אח''כ גם להראשון במקום הזה לא איכפת לן מידי בהא ובלבד שיפריש הראשון בתחלה ואח''כ יפריש להשני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source